בריונות בגיל הרך: איך מזהים, מגיבים ומונעים
“בריונות היא לא ‘חלק מהילדות’. היא התנהגות שניתן וצריך לשנות — וככל שנתערב מוקדם יותר, כך הסיכוי להצליח גבוה יותר”
מבוא
“הם רק ילדים קטנים, זה יעבור” — כך חשבו פעם. אבל המחקר מראה תמונה אחרת: מחקר שפורסם ב-Pediatrics מצא ש-20% מהילדים בגילאי 2-5 חוו בריונות פיזית, ו-14% נוספים חוו בריונות רגשית או מילולית.
בריונות בגיל הרך קיימת — והיא שונה מקונפליקטים רגילים בין ילדים. במדריך זה נלמד להבדיל בין השניים, לזהות סימנים מוקדמים, ולהגיב בצורה שמגנה על כולם.
מה זו בריונות? (ומה היא לא)
שלושת המאפיינים של בריונות:
- דפוס חוזר — לא אירוע חד-פעמי אלא התנהגות שחוזרת על עצמה
- חוסר איזון בכוח — ילד אחד חזק/פופולרי/גדול יותר מהשני
- כוונה לפגוע — לא תאונה או משחק שיצא משליטה
ההבדל בין קונפליקט לבריונות:
קונפליקט רגיל: שני הילדים מתרגזים, קורה באקראי, שני הילדים באותו “כוח”, נפתר עם עזרה, הפוגע מתחרט.
בריונות: רק הילד הנפגע מתרגז (הפוגע מרוצה), חוזר שוב ושוב, יש ילד חזק וילד חלש, לא נפתר גם עם התערבות, הפוגע לא מפגין חרטה.
דוגמה לקונפליקט: שני ילדים רבים על צעצוע, שניהם בוכים, אחרי דקה הם חברים שוב.
דוגמה לבריונות: דני תמיד לוקח מיוסי את הצעצוע, יוסי בוכה, דני מחייך. זה קורה כל יום.
סימנים לזיהוי
סימנים אצל ילד שנפגע מבריונות:
בגן:
- נמנע מאזורים מסוימים בגן
- משחק לבד גם כשילדים אחרים קוראים לו
- נראה עצוב או חרד כשמגיעים ילדים מסוימים
- מתלונן על כאבי בטן/ראש לפני הגן
- “שוכח” חפצים בגן שוב ושוב
שינויים בהתנהגות:
- פתאום לא רוצה לבוא לגן
- בעיות שינה או סיוטים
- רגרסיה (הרטבה, דיבור תינוקי)
- תוקפנות בבית
סימנים אצל ילד שמתנהג כ”בריון”:
- נהנה כשילדים אחרים מצטערים או בוכים
- שולט בילדים אחרים
- לוקח צעצועים בכוח ולא מחזיר
- מדיר ילדים ממשחקים באופן קבוע
- מאשים תמיד אחרים
למה ילדים מתנהגים כ”בריונים”?
חשוב להבין: ילד שמבריין הוא לא “ילד רע”. יש סיבה להתנהגות.
- חיקוי — ראה התנהגות כזו בבית או במדיה
- צורך בשליטה — מרגיש חסר שליטה בתחומים אחרים בחייו
- חוסר מיומנויות חברתיות — לא יודע דרכים אחרות להשיג מה שהוא רוצה
- קושי רגשי — מתמודד עם משבר (גירושין, אח חדש, מעבר)
- חיפוש תשומת לב — גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב
מחקר מעניין: ילדים שמבריינים נוטים להיות פופולריים ולהיות מוקפים בחברים — בניגוד למה שחושבים. דווקא הקורבנות הם אלה עם פחות חברים.
תגובה נכונה — צעד אחר צעד
ברגע שרואים בריונות:
1. התערבו מיד
- עצרו את ההתנהגות בנחישות אך ברוגע
- עמדו בין הילדים
- “עצור. אני לא נותנת להכות/לקחת/להדיר”
2. דאגו לבטיחות
- בדקו שהילד הנפגע בסדר
- הרגיעו את כל המעורבים
3. הפרידו והקשיבו
- דברו עם כל ילד בנפרד
- אל תדרשו “להתנצל ולהתפייס” במקום
מה לומר לילד שנפגע:
• “אני רואה שזה היה קשה לך”
• “מה שקרה זה לא בסדר, ואת/ה לא אשם/ה”
• “אני כאן לעזור לך”
• “בוא נחשוב ביחד מה אפשר לעשות אם זה יקרה שוב”
מה לומר לילד שפגע:
• “מה קרה פה?”
• “איך אתה חושב שהילד הרגיש?”
• “זה לא בסדר לעשות ככה. בגן שלנו לא פוגעים”
• “מה היית יכול לעשות אחרת?”
• “איך אתה יכול לתקן?”
מה לא לעשות
לא להתעלם — “זה יעבור מעצמו” — לא יעבור. בריונות שלא מטופלת מחמירה.
לא לגשר/לפייס — בריונות היא לא קונפליקט. לגרום לקורבן לשבת מול הפוגע ולהתפייס רק מעצים את הפוגע.
לא להעניש בחומרה — ענישה קשה לא משנה התנהגות. היא רק מלמדת שהחזק מנצח.
לא לתייג — לא לקרוא לילד “בריון” או “קורבן”. התנהגות משתנה, תוויות נדבקות.
לא לדרוש התנצלות מיידית — התנצלות כפויה לא אותנטית ולא מלמדת אמפתיה.
מניעה — עבודה יומיומית
יצירת סביבה מונעת:
פיקוח צמוד
- להיות קרובים לילדים, במיוחד באזורים “בעייתיים”
- לא להשאיר ילדים ללא השגחה
כללים ברורים
- “בגן שלנו מדברים יפה”
- “בגן שלנו כולם יכולים לשחק”
- “בגן שלנו לא פוגעים”
עידוד צופים להתערב
- מחקר מראה ש-90% מהצופים לא מתערבים
- ללמד ילדים: “אם אתה רואה מישהו עצוב — תקרא למבוגר”
טיפוח מיומנויות חברתיות-רגשיות:
קריאת ספרים — ספרים על חברות, על להיות שונה, על עזרה לאחרים. לשאול: “איך הדמות הרגישה? מה היא יכלה לעשות?”
משחקי תפקידים — לתרגל מצבים: “מה עושים אם מישהו לא נותן לך לשחק?” ללמד להגיד “תפסיק, אני לא אוהב את זה”
פיתוח אמפתיה — “איך לדעתך הוא מרגיש עכשיו?” “מה היית מרגיש אם זה היה קורה לך?”
עבודה עם הורים
כשפונים להורי ילד שנפגע:
- “שמתי לב שלפעמים קשה לדני במצבים חברתיים מסוימים”
- “אנחנו עובדים על זה בגן, ורציתי לשתף אתכם”
- “איך זה נראה בבית?”
- להדגיש: “אתם לא אשמים, והילד לא אשם”
כשפונים להורי ילד שפגע:
זו שיחה קשה — אבל הכרחית
- “יש משהו חשוב שאני רוצה לשתף אתכם”
- “שמתי לב שלפעמים [שם הילד] מתקשה עם חברים בצורה שפוגעת בילדים אחרים”
- תארו התנהגויות ספציפיות — לא תוויות
- “אני מאמינה שביחד נוכל לעזור לו”
מה לא לומר:
• “הילד שלכם בריון”
• “הוא אלים”
• “זה בגללכם”
מתי לערב גורמים מקצועיים?
סימנים שדורשים פנייה:
- התנהגות שממשיכה למרות התערבות עקבית
- פגיעה פיזית חמורה
- הידרדרות ניכרת בתפקוד הילד (נפגע או פוגע)
- החשד שהילד נחשף לאלימות בבית
תהליך הפנייה (לפי חוק הפיקוח):
- תיעוד — לתעד אירועים ספציפיים, תאריכים, מעורבים
- דיווח למנהלת — להעביר את התיעוד למנהלת
- התייעצות מקצועית — המנהלת מתייעצת עם מדריכה חינוכית/פסיכולוג חינוכי
- שיחה עם הורים — בליווי מקצועי
סיכום: 5 עקרונות מנחים
1. בריונות היא לא נורמלית — גם בגיל הרך
2. להבדיל — בין קונפליקט רגיל לבריונות
3. להתערב מיד — אל תחכו שזה יעבור
4. לתמוך בשניהם — גם הנפגע וגם הפוגע צריכים עזרה
5. למנוע — סביבה תומכת ומיומנויות חברתיות
מקורות
- StopBullying.gov — U.S. Department of Health & Human Services
https://www.stopbullying.gov/prevention/on-the-spot - PACER Center — Conflict vs. Bullying: What’s the Difference?
https://www.pacer.org/bullying/info/questions-answered/conflict-vs-bullying/ - Vlachou, M., Andreou, E., Botsoglou, K., & Didaskalou, E. (2011). Bully/Victim Problems Among Preschool Children. Educational Psychology, 31(3), 329-351.
- Saracho, O. N. (2017). Bullying Prevention Strategies in Early Childhood Education. Early Childhood Education Journal, 45(4), 453-460.
https://eric.ed.gov/?id=EJ1036222 - Raising Children Network (Australia) — Preschool Bullying: How to Help
https://raisingchildren.net.au/preschoolers/behaviour/bullying/preschool-bullying-helping - משרד החינוך — היחידה לקידום אקלים מיטבי ומניעת אלימות
https://meyda.education.gov.il/files/shefi/Aklim_meitavi/Hadash_Mazeget_Giborey_Al.pdf
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.