הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בגיל הרך – מדריך לזיהוי מוקדם
“הוא פשוט לא יושב רגע!” – משפט שנשמע הרבה בגן. אבל מתי זו פשוט אנרגיה של ילד, ומתי יש מקום לחשוב על הפרעת קשב וריכוז? והאם אפשר לזהות סימנים כבר בינקות?
המאמר הזה יעזור לכם להבין את הסימנים המוקדמים — כבר מהחודשים הראשונים.
מה זו בעצם הפרעת קשב וריכוז?
הפרעת קשב וריכוז (ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית שכיחה, שמשפיעה על יכולת הריכוז, השליטה בדחפים והוויסות העצמי. זו לא “התנהגות רעה” ולא תוצאה של חינוך לקוי — מדובר בהבדלים באופן שבו המוח מעבד מידע.
נתונים חשובים:
- כ-4-10% מהילדים בישראל מאובחנים עם ADHD
- השכיחות גבוהה פי 3 אצל בנים
- ב-40% מהמקרים, סימנים מופיעים כבר בגיל 4
- מחקרים חדשים מראים: סימנים מוקדמים עשויים להופיע כבר בינקות!
חשוב להבין: המנגנונים הקשורים ל-ADHD מתחילים להשפיע כבר בתקופה שלפני הלידה וממשיכים לאורך תקופת הינקות והפעוטות — תקופה שמאופיינת בפלסטיות מוחית גבוהה, שיכולה להגביר את השפעת ההתערבות המוקדמת.
מתי אפשר לאבחן ADHD?
האמת החשובה: אין הנחיות לאבחון ADHD בילדים מתחת לגיל 3, ואבחון רשמי מתאפשר בדרך כלל רק מגיל 4 ומעלה.
אבל — זה לא אומר שאין מה לראות מוקדם יותר!
מחקרים מראים שהורים ומטפלים יכולים לזהות דפוסים התנהגותיים המעידים על ADHD כבר מגיל 24 חודשים, ואולי אפילו מגיל 12 חודשים בילדים עם סיכון משפחתי מוגבר.
למה לא מאבחנים מוקדם יותר?
- טווח קשב קצר, אימפולסיביות והיפראקטיביות הם נורמליים בגיל הרך
- התפקודים הקוגניטיביים הקשורים לקשב עדיין לא בשלים
- קשה להבדיל בין “התפתחות רגילה” ל”סימן מוקדם”
המסקנה: בגיל 0-3 אנחנו לא מאבחנים — אבל כן מתבוננים, מתעדים, ומתאימים.
סימנים מוקדמים בינקות (0-12 חודשים)
מחקר שפורסם ב-Journal of Child Psychology בחן 8 פרמטרים בינקות שנמצאו קשורים להתפתחות ADHD מאוחר יותר:
גורמי רקע (0-1 חודשים)
- גיל אם מתקדם
- היסטוריה משפחתית של ADHD (גורם סיכון מרכזי!)
- קשיים חברתיים בתקופת ההריון
סימנים פיזיולוגיים
- ירידה באחוזון היקף הראש בגיל 3 ו-18 חודשים
- קשיי האכלה בחודשים הראשונים
- קשיי שינה מתמשכים
סימנים התנהגותיים בתינוק
- בכי מתמשך וקושי להירגע (מעבר לקוליק רגיל)
- עצבנות יתר ורגישות לגירויים
- קושי להסתגל לשינויים בשגרה
- תגובה רגשית שלילית חזקה (כבר מגיל 6 חודשים!)
“שלישיית הוויסות” — סימן אזהרה: מחקרים מזהים “בעיות ויסות בינקות” — שילוב של: (1) בכי מוגזם שלא נרגע, (2) קשיי שינה, (3) קשיי האכלה. תינוקות עם יותר מבעיה אחת מהשלישייה נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות בעיות התנהגות, כולל ADHD.
אזהרה חשובה: לא כל תינוק בוכה או קוליקי יפתח ADHD! אלה סימנים שדורשים תשומת לב — לא אבחנה.
סימנים בגיל 9-18 חודשים
עיכובים התפתחותיים שנמצאו קשורים ל-ADHD
מוטוריקה גסה (גיל 9 חודשים): מחקר מצא עיכוב בתנועות מוטוריות גסות ב-34.5% מילדים שאובחנו מאוחר יותר עם ADHD, לעומת 13.8% בקבוצת הביקורת. זה לא אומר שכל עיכוב מוטורי = ADHD, אבל זה סימן לתשומת לב.
התפתחות שפה (גיל 18 חודשים): עיכוב בהתפתחות השפה נמצא כאחד המנבאים המוקדמים. שוב — לא כל עיכוב שפה קשור ל-ADHD.
קשב לא-חברתי (גיל 12 חודשים): מחקר מצא שקשב לגירויים חושיים לא-חברתיים בגיל 12 חודשים קשור לחומרת תסמיני ADHD בגיל 4.5 שנים.
טמפרמנט “קשה”:
- רגישות גבוהה לתסכול
- קושי להסתגל לשינויים
- עוצמה רגשית גבוהה
- קושי להירגע לאחר התרגשות
סימנים בגיל 18-24 חודשים
בגיל הזה, ההבדלים מתחילים להיות בולטים יותר:
מחקר חשוב: בגיל 18 חודשים, 56% מהדיווחים על ילדים שאובחנו מאוחר יותר עם ADHD כללו התנהגויות קשורות ל-ADHD, לעומת 24% בקבוצה הנורמטיבית. בגיל 24 חודשים הפער גדל — 53% מול 18%.
מה רואים?
היפראקטיביות מוגברת:
- קושי לשבת אפילו לזמן קצר מאוד
- תנועתיות מתמדת גם בפעילויות “רגועות”
- טיפוס וריצה במקומות לא מתאימים
- “כאילו מונע על ידי מנוע”
אימפולסיביות:
- חטיפת צעצועים מילדים אחרים ללא מחשבה
- ריצה לכביש/למקומות מסוכנים
- קושי לחכות — לאוכל, לתור, לתשומת לב
ויסות רגשי — המנבא המרכזי:
- התקפי זעם קיצוניים על דברים קטנים
- קושי להירגע אחרי התרגשות או כעס
- רגישות יתר לביקורת — בקשה פשוטה (“תשים מעיל”) יכולה לגרום לצעקות
- דאגנות יתר — “עניינים קטנים” הופכים ל”דרמות גדולות”
חשוב: בגיל הזה רוב הילדים עוברים את ה”Terrible Twos” — התקופה הידועה בעקשנות והתפרצויות. ההבדל הוא בעוצמה, בתדירות ובקושי להירגע.
סימנים בגיל 2-3 שנים
בגיל הזה, הדפוסים מתבהרים:
קשב וריכוז
- לא מתעניין בפעילויות שדורשות קשב ליותר מדקה-שתיים
- עובר מצעצוע לצעצוע במהירות
- מתקשה לעקוב אחרי סיפור קצר
- נראה “לא מקשיב” גם כשמדברים אליו ישירות
- מאבד עניין מהר גם במשהו שבחר בעצמו
היפראקטיביות
- לא יושב בזמן ארוחה — קם, מסתובב, חוזר
- לא נשאר במעגל בזמן פעילות
- מדבר ללא הפסקה ובקול רם יותר מבני גילו
- רץ במקום ללכת, מטפס על הכל
אימפולסיביות
- לא יכול לחכות לתורו בשום מצב
- קופץ לתשובות/לפעולה בלי לשמוע את ההוראה עד הסוף
- חוטף, דוחף, “נכנס לאמצע”
- לא מודע לסכנות
קשיים במעברים
- מתמוטט כשצריך לעבור מפעילות אהובה לאחרת
- תגובות קיצוניות לשינויים בשגרה
- לא מצליח “לסיים” פעילות גם עם התראה מראש
ההבדל הקריטי: מתי זה נורמלי ומתי לדאוג?
השאלות המרכזיות:
- משך — האם זה נמשך יותר מ-6 חודשים?
- עקביות — האם זה קורה גם בבית וגם במעון?
- עוצמה — האם זה חורג מהרגיל לגיל?
- תפקוד — האם זה פוגע ביכולת לתפקד?
הבדלים בין נורמלי למדאיג בגיל 2-3:
- קשב: נורמלי — מתרכז 3-5 דקות במשחק שאוהב. מדאיג — לא מתרכז דקה גם במשהו שבחר.
- תנועתיות: נורמלי — רץ משחק, יושב לספר. מדאיג — לא יושב אפילו דקה, “מנוע” תמידי.
- התפרצויות: נורמלי — 1-2 ביום, נרגע תוך דקות. מדאיג — רבות ביום, לא נרגע לבד.
- המתנה: נורמלי — קשה אבל מצליח עם עזרה. מדאיג — בלתי אפשרי, מתמוטט.
- מעברים: נורמלי — מתלונן אבל משתף פעולה. מדאיג — קטסטרופה בכל פעם.
מה המטפלת צריכה לעשות בגיל 0-3?
בגיל הזה, התפקיד שלכם הוא לא לאבחן — אלא:
1. להתבונן ולתעד
- רשמו תצפיות ספציפיות עם תאריכים
- תארו התנהגות, לא פרשנות (“בכה 20 דקות ולא נרגע” ולא “היה היסטרי”)
- שימו לב לדפוסים — מתי? באיזה מצב? מה עזר?
2. להתאים את הסביבה
- פחות גירויים — סביבה רגועה יותר
- שגרה צפויה — אותו סדר יום כל יום
- הוראות קצרות וברורות — מילה אחת או שתיים
- התראות לפני מעברים — “עוד דקה מסיימים”
- פעילות פיזית — לפרוק אנרגיה בצורה חיובית
3. לתמוך בוויסות רגשי
- להישאר רגועים בזמן התפרצות
- לתת שם לרגש (“אתה כועס כי…”)
- ללמד אסטרטגיות הרגעה (נשימות, חיבוק)
- לשבח ניסיונות להירגע
4. לדווח למנהלת
- לפי שרשרת הדיווח הנכונה
- עם תיעוד ספציפי
- בלי לתייג או לאבחן
השפה הנכונה:
✅ “שמתי לב שלדני קשה להירגע אחרי שמשהו מתסכל אותו”
✅ “יש לי תצפיות על קשיים במעברים שאשמח לשתף”
❌ “לדני יש ADHD”
❌ “הוא היפראקטיבי”
גורמי סיכון שכדאי להכיר
גורמים משפחתיים:
- הורה או אח עם ADHD — הסיכון עולה משמעותית
- היסטוריה משפחתית של הפרעות נפשיות אחרות
גורמי הריון ולידה:
- לידה מוקדמת
- משקל לידה נמוך
- ניתוח קיסרי חירום
- חשיפה לעישון/אלכוהול בהריון
גורמים סביבתיים:
- חוסר שינה כרוני
- מתח משפחתי משמעותי
- חשיפה מוגזמת למסכים
חשוב: גורמי סיכון אינם גזירת גורל! הם רק מעלים את הסבירות.
מה זה לא ADHD? אבחנה מבדלת
סימנים דומים יכולים להופיע גם במצבים אחרים:
בעיות רפואיות: בעיות שמיעה, בעיות ראייה, בעיות בלוטת התריס, הפרעות שינה (דום נשימה), אלרגיות למזון.
קשיים התפתחותיים: עיכוב שפתי, עיכוב התפתחותי כללי, הפרעה בספקטרום האוטיסטי, לקויות למידה.
גורמים רגשיים: חרדה, דיכאון, טראומה או מתח משפחתי, גירושין, מעבר דירה, לידת אח.
גורמים סביבתיים: חוסר שינה, גבולות לא עקביים, זמן מסך מוגזם.
לכן האבחון חייב להיות מקצועי ומקיף!
תהליך האבחון בישראל לפי גיל
גיל 0-3 שנים: אין אבחון רשמי ל-ADHD. אם יש חששות — הפניה למכון התפתחות הילד. התמקדות בהתפתחות כללית ובזיהוי קשיים.
גיל 3-6 שנים: אבחון מורכב — מתבצע במכוני התפתחות או מרפאות גיל הרך. טיפול תרופתי אינו קו ראשון. דגש על התערבות התנהגותית.
גיל 6 ומעלה: אבחון ראשוני במרפאות קשב. שאלונים להורים ולגננת/מורה. מקרים מורכבים — נוירולוג או פסיכיאטר.
הטיפול המומלץ לגיל הרך
לפי ה-AAP (האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים):
קו ראשון: הדרכת הורים (Parent Training)
- הטיפול המומלץ הראשון לילדים בגיל 4-5
- מלמד הורים כלים לניהול התנהגות
- משפר את הקשר הורה-ילד
- יעיל במיוחד בגיל צעיר
PCIT (Parent-Child Interaction Therapy): שיטה מבוססת מחקר לגילאי 2-7. המטפל מאמן את ההורה בזמן אמת. הוכחה כיעילה במיוחד לילדים עם ADHD.
טיפול תרופתי: רק אם הטיפול ההתנהגותי לא מספיק, רק במקרים של פגיעה משמעותית, תחת מעקב רפואי צמוד, לא מומלץ כקו ראשון מתחת לגיל 6.
למה חשוב לזהות מוקדם?
“אנחנו רוצים לתפוס ADHD מוקדם כי יש לה השפעה עמוקה על הלמידה וההתפתחות. ילדים שהסימפטומים שלהם מתחילים בילדות המוקדמת נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לכישלון לימודי.”
— מכון קנדי קריגר
התערבות מוקדמת (כבר מגיל 0-3) חשובה כי:
- המוח בתקופה זו גמיש במיוחד
- אפשר למנוע דפוסים שליליים לפני שהם מתקבעים
- ההורים לומדים כלים מוקדם
- הילד לא מספיק לצבור כישלונות ותסכולים
לסיכום: מה לזכור לפי גיל?
גיל 0-12 חודשים: שימו לב ל”שלישיית הוויסות” (בכי, שינה, האכלה). תינוק שלא נרגע — סימן לתשומת לב. היסטוריה משפחתית = גורם סיכון.
גיל 12-24 חודשים: עיכובים מוטוריים או שפתיים — לעקוב. טמפרמנט “קשה” מתמשך. קושי בוויסות רגשי.
גיל 2-3 שנים: היפראקטיביות שחורגת מה”Terrible Twos”. קושי קיצוני במעברים. התפרצויות שלא נרגעות.
תמיד לזכור: אנחנו לא מאבחנים — מתבוננים ומדווחים. רוב הילדים הפעילים לא סובלים מ-ADHD. התערבות מוקדמת עושה הבדל ענק. ילד עם ADHD הוא קודם כל ילד שצריך אהבה וסבלנות.
מקורות
- American Academy of Pediatrics – Clinical Practice Guideline for ADHD (2019)
- Kennedy Krieger Institute – Ten Early Signs of ADHD Risk
- PMC – Early markers in infants and toddlers for development of ADHD
- PMC – Infant temperament and ADHD symptoms
- CDC – Treatment Recommendations for ADHD
- משרד הבריאות הישראלי – מידע על הפרעת קשב וריכוז
- ADDitude Magazine – Toddler Tantrums and ADHD
- CHADD – Preschoolers and ADHD
- PCIT International – Parent-Child Interaction Therapy
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.