נשיכות הן תופעה התפתחותית טבעית – לא סימן לאלימות. הבעיה היא התגובה שלנו, לא הילד
למה נשיכות כל כך מטלטלות אותנו?
נשיכות פועלות כ”מטה קסם נגד סבלנות” של הורים וצוות חינוכי. בניגוד להתנהגויות אחרות (דחיפות, משיכת שיער), נשיכות מעוררות תגובה קשה במיוחד:
- הורי הילד הנושך מתביישים ומרגישים אשמה
- הורי הילד הננשך כועסים ודורשים פעולה
- הצוות מרגיש חסר אונים מול לחץ ההורים
- הילד הנושך סופג מנה כפולה של ענישה וחוסר שביעות רצון
אבל: נשיכות בגילאים שנה וחצי-שלוש הן תופעה התפתחותית רגילה ושכיחה.
למה ילדים נושכים? 7 גורמים עיקריים
1. גורמים תחושתיים – השלב האורלי
- הקשר הראשוני של התינוק עם העולם = דרך הפה
- הוא בודק, חוקר, לומד את העולם דרך הפה
- זו הדרך שלו להכיר חפצים – וגם אנשים!
2. חוסר במיומנויות חברתיות
- לא יודע לשתף פעולה, לחלוק, לחכות לתור
- רואה צעצוע שהוא רוצה → נושך כדי לקבל
- זה כלי חברתי ראשוני ופרימיטיבי
3. קושי בוויסות רגשי
- קושי להתאפק, לעכב דחפים
- רצון גדול להחליט על עצמו אבל אין לו עוד כלים
- תסכול → נשיכה
4. פער בין הבנה להבעה שפתית
- בגיל 2-3 השפה עדיין לא מפותחת דיה
- הוא מבין הרבה אבל לא יכול להביע במילים
- התסכול = “אני מתנהג את מה שאני משתוקק”
5. חוסר באמפתיה
- פעוטות לא מבינים שגרמו כאב לילד אחר
- אין להם יכולת להבין נקודת מבט של הזולת
6. תגובת הסביבה (חיזוק לא מכוון)
- הילד הננשך בוכה, הגננת רצה, ההורים מתרגשים – כולם מגיבים ביתר שאת
- הילד לומד: “יש לי כוח על סביבתי!”
- זה מעניין ומרתק לפעוט שבונה את ה”עצמי הנפרד” שלו
7. חיקוי והבעת חיבה
- הורים שנושכים “נשיקות-נשיכות”: “אתה כל כך חמוד, בא לי לאכול אותך!”
- נושך בכוח ומכאיב ללא כוונת זדון → הילד לא יודע לווסת עוצמה
- אחים גדולים שנושכים → הפעוט לומד זאת כדרך להביע כעס
מה לא לעשות? טעויות נפוצות
❌ לא לנשוך בחזרה
ככה כואב!” = לא מלמדים אי-אלימות באמצעות אלימות”
❌ לא לכעוס או להעניש
כעס → יותר תסכול → יותר נשיכות (מעגל קסמים!)
❌ לא “פינת חשיבה”
לא חושב על מה שהוא עשה – הילד יושב שם מאוכזב, מושפל, כועס
❌ לא לשלוח הביתה או לדווח להורים בכעס
זה לא עניין של “חינוך בבית” – זו תופעה התפתחותית שצריכה טיפול כאן ועכשיו
איך כן מטפלים? שיטת 5 השלבים ✅
שלב 1: עצירה מיידית וגבול ברור
(בקול תקיף אבל לא צועק) אמרו: “אסור! לא נושכים. זה כואב.”
- הסתכלו בעיניים
- רק הודעה ברורה וחד-משמעית – ללא התפרצות
- הגבול הברור עוזר לילד – האלימות מבהילה גם אותו
שלב 2: טיפול בילד הננשך
- התפנו קודם לילד שנפגע
- נחמו, חבקו, תנו קרח
- “אני רואה שכואב לך, בוא אדאג לך”
- זה מלמד את הנושך: ממני לא מקבלים תשומת לב, רק הילד שנפגע
שלב 3: תמלול רגשות (של שני הילדים!)
לנושך: “אני רואה שאתה כועס/רצית את הצעצוע/התרגזת”
לננשך: “זה ממש כואב כשנושכים אותך”
שלב 4: הצעת חלופה
“כשאתה רוצה צעצוע, אתה אומר ‘אני רוצה’. בוא ננסה ביחד”
“כשאתה כועס, תגיד ‘אני כועס’ או תבוא אליי”
חזרו על זה שוב ושוב – הפנמה לוקחת זמן!
שלב 5: חזרה לפעילות + מעקב
- אפשרו לילד להמשיך לשחק
- נסו לתפוס אותו לפני הנשיכה הבאה – עקבו מקרוב
- שבחו כשהוא מתאפק: “יופי! ראיתי שרצית את הצעצוע ובקשת במילים!”
מתי צריך תכנית התערבות מיוחדת?
אם הנשיכות חוזרות ונשנות (לא חד-פעמיות):
1. צפו והבינו – שיטת ABC
- A (Antecedents) – מה קרה לפני הנשיכה?
- B (Behavior) – מה בדיוק הילד עשה?
- C (Consequences) – מה קרה אחרי? (תגובת הילדים, המבוגרים)
2. זהו דפוסים
- מתי הוא נושך? (זמן מסוים ביום? כשעייף? רעב?)
- את מי הוא נושך? (ילד ספציפי? כולם?)
- למה? (כדי לקבל צעצוע? מתסכול? מעייפות?)
3. בנו תכנית חיזוקים
- אם הוא נושך כל חצי שעה → תנו חיזוק חיובי כל 20 דקות
- “יופי! נהדר שאתה מתאפק!”
- חיזוק חיובי על אי-נשיכה (לא על נשיכה!)
4. תאמו עם ההורים
- שיתוף מלא בתכנית
- זו תופעה התפתחותית – ללא האשמות
- הורים צריכים להמשיך את אותה גישה בבית
תקשורת עם הורים – קריטי!
להורי הילד הנושך:
- ✅ “זו תופעה התפתחותית שכיחה בגיל הזה”
- ✅ “אנחנו עובדים על זה בגן בשיטתיות”
- ✅ “נשמח לתיאום פעולה – שתעבדו באותה דרך בבית”
- ❌ לא: “הילד שלך אלים” / “תעשו משהו”
להורי הילד הננשך:
- ✅ “אני מצטערת שקרה”
- ✅ “טיפלנו בזה מיד – כך וכך”
- ✅ “אנחנו עובדים על מניעה”
- ❌ לא: “זה לא קרה” / “תתעלמו”
פרוטוקול דיווח: דווחו תמיד על נשיכות, הסבירו מה נעשה, אל תגלו מי נשך – שמרו על סודיות
חשוב לזכור
עד גיל 3:
- נשיכות = תופעה התפתחותית
- זה לא אומר שהילד אלים
- רוב הפעוטים בני שנה-שלוש מפגינים תוקפנות פיזית כתקשורת
- זה עובר כשהילד לומד לדבר ולווסת רגשות
מעל גיל 3:
- אם נשיכות ממשיכות → דורש טיפול אחר (לא רק התפתחותי)
- פנו ליועצת החינוכית
הטיפול היעיל ביותר = התמדה = המפתח תגובות עקביות והולמות לננשך ולנושך
טיפים מעשיים לצוות
למניעה:
- הקטינו צפיפות במרחבים משותפים
- וודאו שיש מספיק צעצועים (פחות תחרות)
- שימו לב למצבי עייפות/רעב
- צפו מקרוב בזמנים קריטיים (סוף יום, לפני ארוחה)
בזמן אמת:
- עצרו מיד – מהירות
- אותה תגובה תמיד – עקביות
- כל הצוות עובד באותה שיטה – תיאום
- אל תתפרצו – רגיעה
תיעוד:
- תעדו מתי, למי, למה
- חפשו דפוסים
- שתפו עם ההורים
המסר למנהלת ולמטפלות
נשיכות בגיל הרך הן:
- ✅ נורמטיביות – חלק מההתפתחות
- ✅ זמניות – עוברות עם הזמן
- ✅ ניתנות לטיפול – עם גישה נכונה
- ❌ לא סימן לאלימות או חינוך רע
- ❌ לא אומרות שום דבר על הילד או ההורים
התפקיד שלכם:
- להגיב בצורה מקצועית ועקבית
- לתמוך בשני הצדדים – הנושך והננשך
- ליצור סביבה בטוחה לכולם
- לתקשר עם ההורים בשקיפות וללא שיפוטיות
זכרו: הפעוט לא בוחר לנשוך. הוא לומד כלים חדשים. אתם המורים שלו.
לסיכום
נשיכה = תקשורת פרימיטיבית. המטרה שלנו: ללמד את הילד לתקשר בדרך אחרת.
הדרך: הבנה + עקביות + סבלנות.
מקורות
- נשיכות בגיל הרך – המעון לגיל הרך, אוניברסיטת תל אביב
- קו להורה – נשיכות בגיל הרך
- גליה מעודד קראבנוב, יועצת חינוכית
