איך גורמים לצוות להסכים בכלל לנסות? (בשפה של מנהלת)
מבוסס על: מחקר הדוקטורט של ד”ר טרי גולדשטיין, Babeș-Bolyai University | חזרה למרכז הידע
אם יש משהו שמפיל יוזמות בגנים, זה לא הילדים. זה המבוגרים העייפים.
גננת יכולה לשמוע “גן טבע” ולהרגיש שזה עוד פרויקט שיגרום ללכלוך, תלונות הורים ומלחמת עולם עם בטיחות. ומה שמעניין בתמצית הרשמית של המחקר הוא שהיא מציגה את התכנית לא כרעיון רומנטי אלא כמשהו שצריך ניהול שינוי.
השאלות שמנהלת צריכה לשאול
כשהתכנית בנויה סביב קשר יומיומי עם חיה, זה מחייב אותך לשאול שאלות שמנהלת שואלת:
- מי אחראית?
- מה הנהלים?
- מה עושים עם אלרגיות?
- איך מונעים “הלהיט החדש” של ילדים שרודפים אחרי החיה?
החששות החזקים של צוותים
ובמחקר עצמו מופיע במפורש שהחששות החזקים של צוותים הם:
- אלרגיות
- פחד מבעלי-חיים (של ילדים או של צוות)
- אחריות משפטית
הקטע החזק: להפוך חששות לכללים
הקטע החזק פה הוא שאפשר להפוך את החששות לכללים פשוטים שמחזיקים תכנית לאורך זמן:
- “אזור חיה” ברור — גבולות פיזיים מוגדרים
- שטיפת ידיים תמידית — לפני ואחרי
- תפקידים קבועים — כל ילד יודע מה תפקידו
- טופס הורים מסודר — הסכמה מראש ומידע על אלרגיות
לא כדי להפחיד — כדי לאפשר לצוות להרגיש בטוח.
מה קורה כשהצוות מרגיש בטוח?
ואז, כשהצוות מרגיש בטוח, פתאום גם הילדים מרוויחים:
- פחות “בלאגן”
- יותר שקט פנימי
- יותר שיתופי פעולה
והדבר הכי טוב? ברגע שיש שגרה קבועה, זה לא עוד עומס — זה דווקא מפנה עומס, כי חלק מההתנהגויות המאתגרות נרגעות דרך הרוטינה עצמה.
הדרך הכי טובה להתחיל: שבוע פיילוט
הדרך הכי טובה להתחיל בלי להפוך את הגן לגן-חיות: שבוע פיילוט.
- 5 דקות ביום
- אותו סדר
- אותם כללים
ואז צוות באמת יכול להגיד: “זה עובד או לא?” ולא רק “נשמע יפה”.
מקור המחקר
קישור רשמי למחקר (Rezumat):
https://teze.doctorat.ubbcluj.ro/doctorat/teza/fisier/4607
רוצים להעמיק? ד”ר טרי גולדשטיין מעבירה השתלמויות מקצועיות בזום על יישום גישות מבוססות טבע בגן.
