למה בעלי-חיים “עושים קסם” בגן — ואיך להפוך את זה לכלי ולא לגימיק
מבוסס על: מאמר סקירתי מ-European Proceedings of Social and Behavioural Sciences, 2018 | חזרה למרכז הידע
המאמר הסקירתי מ-2018 עושה סדר במה שכולנו מרגישות אבל לא תמיד יודעות לנסח: מפגש ילד-חיה הוא לא רק חמוד.
הוא מפעיל אצל ילדים דברים שקשה לנו לייצר רק בדיבור:
- רוגע — נוכחות החיה מורידה מתח
- חיבור — רצון טבעי להתקרב ולטפל
- אימון טבעי של גבולות — “אי אפשר לרוץ אליה”, “צריך יד עדינה”, “אם היא זזה לאט — גם אני”
מה המחקר מראה?
הסקירה מציגה מחקרים שמדברים על השפעה חברתית-רגשית, וגם על מנגנונים שיכולים להסביר למה ילדים נרגעים ומתחברים יותר בסביבה כזו.
אבל החלק הכי שימושי לגננת הוא דווקא זה שהיא לא “מייפה”: היא מזכירה שיש חששות אמיתיים (בטיחות, פחד, היגיינה), ושזה בדיוק מה שמכריע האם התכנית תהיה הצלחה או סיפור שנגמר אחרי שבוע.
התרגום הכי פשוט לגן
לא מתחילים ממגע — מתחילים מכללים.
לא מתחילים מהחיה — מתחילים מהילד.
את אומרת: “כאן מתאמנים בידיים שקטות.”
ואז את נותנת הזדמנות להצליח:
- מי שמצליח להתקרב בשקט — מקבל תפקיד
- מי שמתקשה — מקבל תפקיד מרחוק. גם זה שייך.
לקחת את זה לרמה שעושה “וואו”
וכשאת רוצה לקחת את זה לרמה שעושה “וואו” — את הופכת את זה לשפה:
במקום “אל תעשה”, את אומרת:
“בוא נבדוק מה החיה צריכה כדי להרגיש בטוחה”
פתאום הילד לא במאבק מולך; הוא בשותפות איתך.
ואת קיבלת כלי שמרגיע התנהגות בלי נאומים.
מקור המחקר
קישור רשמי למאמר (DOI):
https://doi.org/10.15405/epsbs.2018.06.81
רוצים להעמיק? ד”ר טרי גולדשטיין מעבירה השתלמויות מקצועיות בזום על יישום גישות מבוססות טבע בגן.
