“הדחף לצייר הוא מולד. ציור הוא טבעי ואוניברסלי. כל ילד, בין אם הוא נמצא במערכת חינוך ובין אם לא, מלמד את עצמו לצייר.”
למה ציור כל כך חשוב?
ציור = חלון לעולמו הפנימי של הילד!
התפתחות הציור היא הרבה יותר מסתם “לשחק בצבעים”:
תרומה להתפתחות מוטורית:
- מוטוריקה עדינה – אחיזת עיפרון, שליטה ביד
- קואורדינציה עין-יד
- שליטה בתנועות
- הכנה לכתיבה
תרומה קוגניטיבית:
- חשיבה סימבולית
- פתרון בעיות (איך לצייר מה שרוצה?)
- תכנון ויצירתיות
- הבנת קשרי סיבה ותוצאה
תרומה רגשית:
- הבעה של רגשות ללא מילים
- עיבוד חוויות
- ביטוי עצמי
- בניית ביטחון עצמי
תרומה חברתית:
- תקשורת עם מבוגרים
- שיתוף חוויות
- הבנת סמלים חברתיים
חשוב להבין: ציור אינו רק “אמנות” – זו שפה דרכה ילדים מבטאים את עולמם הפנימי!
עקרונות בסיסיים חשובים
שלושת העקרונות המנחים:
1. התפתחות הציור = אוניברסלית
- כל הילדים בעולם עוברים שלבים דומים
- הסדר זהה – גם אם הקצב שונה
- מושפעת מעט מהסביבה
2. שלבי התפתחות = גמישים ודינמיים
- ילדים יכולים לנוע בין שלבים
- לפעמים “נסיגה” לפני התקדמות
- אין התאמה מדויקת לגיל
3. ציור = משקף התפתחות כוללת
- מקביל להתפתחות גופנית
- מקביל להתפתחות שכלית
- מקביל להתפתחות רגשית
כלל זהב: אל תשוו ציור של ילד לציורי חבריו – השוו לגרף ההתפתחותי שלו!
שלבי התפתחות הציור: מגיל שנה וחצי עד 5
שלב 1: שלב השרבוט הספונטאני (1.5-2.5 שנים)
מאפיינים:
- השרבוט = פעילות תנועתית ספונטנית
- אין שליטה בתנועות היוצרות את השרבוט
- הילד מזיז את כלי הציור בכיוונים שונים
- בוחן תוצאות – ניסוי וטעייה
- ההנאה היא מהתהליך, לא מהתוצאה
מה רואים בציור: קווים אקראיים, תנועות גדולות של כל הגוף, חוצה את גבולות הדף, אין כוונה ליצור משהו מסוים
שלב משני – שרבוט מבוקר יותר: ככל שמתפתחת המוטוריקה, תנועות חוזרות: קווים אנכיים, אופקיים, צורות עגולות, נקודות. לפעמים “כתב ילדי” (גיל 2-3) – שרבוטים הדומים לאותיות.
התפתחות פסיכולוגית: מעבר מהשלב האוראלי לשלב האנאלי (פרויד), משתפרת קואורדינציה מוח-עין-יד, הילד מפנים סיבה ותוצאה, בוחן את הציור בסיום התהליך.
חומרים מומלצים: עפרונות שעווה עבים, טושים עבים, צבעי אצבע, דפים גדולים, משטחים שניתן לשטוף
שלב 2: שלב השרבוט המובנה (2.5-3.5 שנים)
מאפיינים:
- מתחיל להיווצר קשר בין ציור למציאות
- הילד מתכנן את הציור
- מופיעות צורות גיאומטריות מכוונות: עיגולים, ריבועים, משולשים, צלבים, מלבנים
- מנדלות – דפוסים מעגליים
התנהגות בציור: הילד בוחן את שצייר במהלך הציור, לפעמים מתכנן לפני שמתחיל, ממלא דפים שלמים בחזרות על אותה צורה, מתחיל לתת שמות לשרבוטים.
דוגמה:
ילד: “זה אמא!”
(למבוגר נראה כמו פקעת קווים, אבל לילד יש כוונה)
התפתחות קוגניטיבית: שלב טרום-מושגי (פיאז’ה), פתרון בעיות בניסוי וטעייה, שימוש בחשיבה אנימיסטית (האנשת חפצים), הציור = ייצוג פנימי לאירועים.
חומרים מומלצים: טושי גואש (טושטושים) – עמידים להטחה! צבעי מים, גירי שעווה, פלסטלינה, מדבקות
שלב 3: שלב טרום-סכמטי / התיאורי (3-4 שנים)
מאפיינים:
- צורות בסיסיות הופכות למשמעותיות
- הילד נותן שמות לצורות מהעולם סביבו
- מתחיל להיווצר קשר ברור בין ציור למציאות
- עדיין קווים “חסרי משמעות” למבוגר
מה מופיע בציור:
- “שמשות” = דמות אדם ראשונה! עיגול (ראש), קרניים יוצאות (גפיים), לפעמים עיניים, אין גוף!
- בתים פשוטים – ריבוע + משולש
- עצים, פרחים, שמש
התפתחות: מערכת עצבים ושרירים מבשילה, קואורדינציה טובה יותר, ציור מכוון – יודע מה רוצה לצייר.
חומרים מומלצים: עפרונות צבעוניים, טושים דקים יותר, מספריים (התחלת גזירה), דבק, נייר צבעוני
שלב 4: שלב הסכמה המתחילה (4-5 שנים)
מאפיינים:
- הילד מפתח סכמות (תבניות) לציור דברים: דמות אדם עם גוף, בית עם חלון ודלת, עץ עם עלים, פרח עם עלי כותרת
- חזרה על אותה סכמה שוב ושוב
- מתחיל להופיע “קו אדמה” ו“קו שמים”
דמות האדם מתפתחת: עיגול = ראש, גוף – עיגול או מלבן, זרועות ורגליים, ידיים (לפעמים עם אצבעות!), פרטי פנים: עיניים, אף, פה, לפעמים שיער.
צבעים: מתחיל קשר ריאליסטי לצבעים: אדמה חומה, שמים כחולים, שמש צהובה. הילד מעניק לכל עצם מאפיינים מזהים.
תכנים בציור: דמויות מהעולם הפנימי: מפלצות (רעות) / אבירים (טובים), קוטביות: טוב ורע, הדגשת עיקר על פני טפל: רגליים גדולות = הולכות, ידיים גדולות = משיגות, פה גדול = מדבר.
למידה דרך חיקוי: מגיל 5 – מבקשים שנצייר להם, רוצים ללמוד איך לצייר דברים. חשוב לשבת לצידם ולצייר עם – לא בשבילם!
חומרים מומלצים: טושים רגילים, עפרונות מחודדים, צבעי מים, מספריים לגזירה מדויקת, טמפרה
איך להגיב לציורי הילדים?
מה לא לעשות:
אל תגידו:
- “וואו!” / “איזה יפה!” / “מקסים!” – כלליות מדי
- “מה זה?” – עלול ליצור לחץ
- “בואי אצייר לך…” – שולל עצמאות
- “זה לא נראה כמו…” – מייאש
אל תתקנו! אם ילד אומר “כלב גדול” – לא להגיד “לא, זה לא נכון…”
מה כן לעשות:
1. תיאור ספציפי של מה שרואים:
- “אני רואה שציירת על כל הדף“
- “לחצת חזק על הטוש”
- “השתמשת בהרבה צבעים – אדום, כחול, ירוק”
- “ציירת הרבה קווים ונקודות“
- “יש פה עיגול גדול וקווים סביבו“
2. הרחבה – לא תיקון:
ילד: “כלב גדול”
מטפלת: “כן! כלב גדול חום. יש לו זנב ארוך!“
3. שאלות פתוחות (אם הילד מזמין):
- “ספר לי על הציור”
- “מה קורה פה?”
- “איך עשית את זה?”
4. הכרה בתהליך:
- “עבדת הרבה זמן על הציור”
- “ניסית כמה פעמים עד שיצא”
- “השקעת מאמץ“
למה זה חשוב? כשאנחנו מתארים במקום לשפוט: הילד מרגיש שבאמת הסתכלנו, מבין שהתהליך חשוב לא רק התוצאה, לא נוצר לחץ להצליח, חווה הצלחה בכל שלב.
חומרי יצירה לפי שלבים – מדריך מעשי
עקרון כללי: חומרים מותאמים לשלב = חווית הצלחה. חומרים לא מותאמים = תסכול.
גיל 1.5-2.5 (שרבוט ספונטאני):
עפרונות שעווה עבים, טושים עבים (Jumbo markers), גירי שעווה גדולים, צבעי אצבע רחיצים, דפים גדולים – A3 ויותר, משטחים גדולים: קרטונים, טפטים
למה? אחיזה לא מפותחת, תנועות גדולות, צריך שטח!
גיל 2.5-3.5 (שרבוט מובנה):
טושי גואש (טושטושים) – עמידים! צבעי מים עם מכחול עבה, גירי שעווה, פלסטלינה לעיסה, מדבקות גדולות
למה? מתחילים שליטה, אבל עדיין תנועות גסות. חומרים שמאפשרים טעויות!
גיל 3-4 (טרום-סכמטי):
עפרונות צבעוניים רגילים, טושים בינוניים, צבעי מים, מספריים לפעוטות (התחלת גזירה), דבק נוזלי, ניירות צבעוניים
למה? מוטוריקה משתפרת, רוצים פרטים יותר מדויקים.
גיל 4-5 (סכמה מתחילה):
עפרונות מחודדים, טושים דקים, מספריים חדות יותר, דבק מוצק (stick), טמפרה, מכחולים בגדלים שונים
למה? רוצים דיוק! רוצים שהציור יהיה “כמו באמת”!
טעויות נפוצות של מבוגרים
טעות 1: “ללמד לצייר”
הבעיה: “בואי אראה לך איך מציירים פרח” / “ככה מציירים בית”
למה זה בעייתי? שולל יצירתיות, יוצר תלות, הילד מאמץ סטריאוטיפים, מאבד ביטחון ביכולת שלו.
מה במקום? שבו לצידו וציירו לעצמכם. אל תציירו בשבילו – תנו לו לחקות אם בוחר. ציירו בסגנון פשוט וכתמי, לא מושלם.
טעות 2: “מה זה?”
הבעיה: שואלים “מה ציירת?” כשברור שאין דבר מזוהה
למה זה בעייתי? יוצר לחץ, הילד מרגיש כישלון, מבטל את הסיפוק מהציור.
מה במקום? תארו מה רואים: “אני רואה קווים וצבעים…” חכו שהילד יספר. אם מספר – הרחיבו!
טעות 3: דחיפה לשלב הבא
הבעיה: “תצייר פה גם ידיים” / “למה אין לאדם גוף?” / “עשה את זה יותר יפה”
למה זה בעייתי? הילד בשלב שלו, לחץ = תסכול, בולם התפתחות טבעית.
מה במקום? אפשרו לילד לחקור בקצב שלו, הציעו חומרים מגוונים, תנו זמן!
טעות 4: הצגת ציורים מושלמים
הבעיה: ציורים של מבוגרים על הקירות, דפי צביעה מושלמים, מודלים “נכונים” לחיקוי
למה זה בעייתי? הילד משווה עצמו ל“מושלם”, חוסר ביטחון: “אני לא יודע לצייר”, נטישת הציור: “זה לא יוצא לי”.
מה במקום? הציגו ציורי ילדים, ציירו איתם בסגנון פשוט, התמקדו בתהליך, לא בתוצאה.
פעילויות לעידוד ציור במעון
פינת ציור קבועה:
מה צריך: שולחן נמוך עם כיסאות, מדף עם חומרים נגישים לילדים, לוח קיר לתליית יצירות, חלוקי אמנות / סינרים
חשוב: הפינה תמיד פתוחה – לא רק ב”זמן יצירה”!
פעילויות חופשיות:
ציור בעמידה: נייר על הקיר, נייר על כן (easel), תנועות גדולות של כל הגוף
ציור בחומרים שונים: ספוגים, גלילי נייר טואלט, פרזול מטבח, אצבעות, כפות ידיים
ציור על משטחים שונים: קרטון, אבנים, עץ, בד
פעילויות מודרכות (קלות!):
ציור לצלילי מוזיקה: מוזיקה מהירה = קווים מהירים, מוזיקה איטית = תנועות רכות
ציור רגשות: “איך נראה שמח?” / “איך נראה כועס?” (לא לתקן! כל ביטוי תקף!)
ציור סיפור: קוראים סיפור, כל ילד מצייר מה שאהב
יצירה קבוצתית:
דף ענק על הרצפה, כולם מציירים ביחד, אין “שלי” ו”שלך” – יצירה משותפת!
מתי לדאוג? סימני אזהרה
פנו לייעוץ מקצועי (מרפאה בעיסוק / פסיכולוג) אם:
גיל 2-3:
- לא מעוניין בציור בכלל – דוחה כלי ציור
- אחיזה חריגה מאוד – מחזיק באגרוף סגור תמיד
- לחץ חזק מדי / חלש מדי קיצוני
גיל 3-4:
- אין התקדמות משרבוט לצורות כבר חצי שנה
- ציור באותו דבר שוב ושוב ללא שינוי (אובססיה)
- סירוב מוחלט לגעת בחומרים
גיל 4-5:
- לא מופיעות צורות מזוהות (עיגולים, קווים מכוונים)
- אין שום דמות אנושית (גם לא “שמש”)
- תסכול קיצוני מהציור – בכי, זריקת חומרים
בכל גיל:
- רגרסיה – חזרה לשלב מוקדם אחרי התקדמות
- ציורים עם אלימות קיצונית חוזרת
- תכנים מדאיגים חוזרים
זכרו: ציור אחד לא אומר כלום. מגמה חוזרת ב-30+ ציורים – כן משמעותית.
מסרים למטפלות
- ציור = שפה – הילדים “מדברים” דרך הציור
- תהליך > תוצאה – ההנאה מהיצירה חשובה מהמוצר
- כל שלב = תקף – אין “טוב” או “רע”
- אל תשפטו – תארו מה רואים
- אל תלמדו לצייר – תנו להתנסות חופשית
- אל תשוו – כל ילד בקצב שלו
- הנגישו חומרים – לא רק ב”שיעור יצירה”
- הציגו ציורי ילדים – לא ציורים מושלמים
- דברו על הציור – זה מחזק שפה ומחשבה
- שמרו על ציורים – תיק אישי לכל ילד
זכרו: כל שרבוט, כל קו, כל כתם צבע – הם שלב בדרך!
תפקידכן לא ללמד, אלא לאפשר, לעודד, ולחגוג כל התקדמות!
מקורות
המאמר מבוסס על מקורות מקצועיים בתחום התפתחות הילד והאמנות:
- מחקרים בתחום התפתחות ציורי ילדים
- ספרות מקצועית בריפוי בעיסוק
- מדריכים מקצועיים לגננות ומטפלות
לסיכום: ציור = התפתחות מוטורית + קוגניטיבית + רגשית + ביטוי עצמי!
המסר: תנו לילדים לצייר בחופשיות, הנגישו חומרים, הימנעו משיפוט, וחגגו כל שלב בדרך!
רוצים להעמיק? ד”ר טרי גולדשטיין מעבירה השתלמויות מקצועיות בזום לצוותי חינוך בגיל הרך.
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.