כשבוקר בגן מתחיל עם “מה שלום החיה היום?”
מבוסס על: מחקר הדוקטורט של ד”ר טרי גולדשטיין, Babeș-Bolyai University | חזרה למרכז הידע
תדמייני רגע בוקר רגיל בגן. הילדים נכנסים, יש כאלה שרצים, יש כאלה שנצמדים, יש מי שמגיע כבר “על מאה”. ואז במקום להתחיל בעוד הוראה ועוד משימה, יש פעולה אחת קטנה שמיישרת את כולם: הולכים יחד לבדוק מה שלום בעל-החיים.
לא “הפעלה” ולא “פינת חי”, אלא רגע קבוע שמתרגל משהו עמוק: הקשבה, עדינות, אחריות, ויסות.
מה המחקר מראה?
זה בדיוק הלב של המחקר של ד״ר טרי גולדשטיין: לא להגיד שטבע זה טוב (כולם אומרים), אלא לבנות שגרה שבה הקשר עם חיה הופך לכלי עבודה חינוכי.
לפי הסיכום הרשמי, תכנית יומיומית של קשר ילד-חיה בגן טבע בישראל (ACOC) הראתה שיפור בדברים שכולנו נאבקים בהם ביום-יום:
- יותר תקשורת מילולית — ילדים מדברים יותר, שואלים, מתארים
- יותר אינטראקציות חברתיות טובות — שיתוף פעולה, עזרה הדדית
- יותר ויסות רגשי — יכולת להירגע, לחכות, להתמודד עם תסכול
- יותר אמפתיה והתנהגויות פרו-חברתיות — דאגה לאחר, רגישות
- פחות דפוסים אלימים — ירידה בהתנהגויות תוקפניות
מה הצוותים מפחדים ממנו?
אבל הדבר הכי “גן-אמיתי” במחקר הוא לא רק מה הילדים הרוויחו, אלא מה הצוותים מפחדים ממנו: אלרגיות, פחד של ילדים, ואחריות/תביעות. וזה חשוב, כי אם לא נותנים לזה מקום — שום “רעיון יפה” לא מחזיק.
המחקר ממש מרמז על אמת פשוטה: כשצוות רואה במו עיניו שזה עוזר לילדים, המוכנות שלו להכניס את זה עולה.
איך מתרגמים את זה לגן שלך?
ואז זה נהיה פרקטי. במקום “בואו נלטף”, את עושה ריטואל קצר:
- “בודקים מים”
- “בודקים אם צריך שקט”
- “מי אחראי לסגור שער”
התאמה לסוגי ילדים שונים:
ילד שמתקשה בדחיית סיפוקים? הוא מקבל תפקיד שדורש המתנה.
ילד שמתקשה באמפתיה? הוא “מתרגם” איך החיה מרגישה ומה יעזור לה.
ילד שפוחד? הוא משקיף ואחראי צילום או מדידת מים — עדיין שייך, בלי להידחף למגע.
השורה התחתונה
זה לא קסם. זה פשוט תכנון חכם של רגע אחד ביום שמלמד את מה שאנחנו רוצים שילדים יביאו לחיים: להיות עדינים, לשים לב לאחר, ולנהל את עצמם כשהלב עולה.
מקור המחקר
קישור רשמי למחקר (Summary PDF):
https://teze.doctorat.ubbcluj.ro/doctorat/teza/fisier/4608
רוצים להעמיק? ד”ר טרי גולדשטיין מעבירה השתלמויות מקצועיות בזום על יישום גישות מבוססות טבע בגן.
